א"י חנוכה בפייסבוק

מיי חנות

<a href="http://retroelectro.bandcamp.com/album/singles-collection">So Beautiful by Retro Electro</a>

פוליטיקה

מוזיקה ותרבות

ארכיון הבלוג

יום שישי, 20 בינואר 2012

דרור פויר הוא השטן הקטן ואליעזר פישמן הוא השטן הגדול

דרור פויר הוא השטן הקטן ואליעזר פישמן הוא השטן הגדול.
אחרי שקראתי את הקריאה הזו כל הקיץ, שאל היום מי ששאל, מדוע אני אומר זאת.
תשובתי הראשונה אליו הייתה כי אני ממהר אבל ניתן לסכם זאת במספר נקודות:

1. הסיבות למשבר הכלכלי של מעמד הבינים.
2. הדברים שדרור פויר כותב עליהם.
3. ההבדל בין סימפטום לגורם.
4. כלכלת מילטון פרידמן שפרס ומודעי המיטו עלינו ב 1985.
5. הקשרים בין פרס לפישמן.
6. האינטרסים של פישמן.
7. מבחן התוצאה.

ועכשיו לפירוט.

ובכן,
דרור פויר ביטא במהלך המחאה של הקיץ האחרון את מה שמציק למעמד הביניים ולצעירים בישראל יפה מאוד, יוקר המחיה ועומס הנטל, אבל דבריו מוגבלים לרמה הרגשית ומטפלים רק בסימפטומים, מהם סובל מעמד הביניים של ישראל, תוך התעלמות מתהליכי העומק שגרמו לאותם סימפטומים. כל כתיבתו מבוססת על אותה תפיסה ישנה, היוצאת מתוך נקודת הנחה שכלכלה היא משהו שרק כלכלנים יכולים להבין בו. אותה תפיסה שמנעה ביקורת ציבורית על התהליכים הכלכליים שהתרחשו בישראל ב30 שנים האחרונות.

הקיץ המחאה הביאה עשרות אם לא מאות אלפים של ישראלים למצב בו אינם נמצאים בדרך כלל. מצב בו הם רוצים להקשיב לדעות של אחרים. רוצים להעמיק ורוצים לגלות מעורבות. או במילים אחרות, רוצים ללמוד. מעגלי הדיונים ששטפו את שדרות רוטשילד ערב ערב הם עדות רועשת לכך שהמונים מעם ישראל זנחו את מקלטי הטלויזיה בשעות צפיית השיא, רק כדי לצרוך סוגה עילית, בצורה אינטראקטיבית, בלי שאף רגולטור כפה זאת על מישהו. בניגוד לכל מה שנאמר בתעשיית התקשורת והטלויזיה הפרט, אנשים לא רצו מילים פשוטות וסיפורי חדשות של שחור ולבן. אנשים דרשו וחיטטו רגליהם כדי להתמודד עם מציאות רבת גוונים ועם עומק.

את אותו חלל מילא דרור פויר, שאת כשרון הכתיבה לא ניתן להכחיש, במאמרים בעיתון ואתר גלובס. מאמריו שיקפו ועודם משקפים את רגשותיהם של הפעילים במחאה החברתית של הקיץ. אך הם אינם מלמדים את קוראיהם דבר וחצי דבר על כלכלה. הם רק יוצרים הזן חוזר לרגשות הציבור. או בלשון טכנאי הקול, פידבק. אותו צפצוף ארוך ומעצבן שנשמע לעיתים בהופעות חיות.
הקורא אותם יכול לחשוב, בצדק או שלא בצק, שדרור פויר כלל לא מבין בכלכלה ואגנוסטי לחלוטין לסיבות המקרו שיצאו את המשבר הכלכלי אליו נקלע מעמד הביניים הישראלי.

במקום שהמוחים של הקיץ יהנו מניתוחים כלכליים המסבירים מדוע הכלכלה הישראלית הגיעה לאן שהגיעה. דרור פויר היה לכליא הברק שסביבו התקבצה כל הנהגת המחאה, דבר שחלחל למטה. מאמריו היו ועודם, מראית עין של ביקורת נגד הסדר הקיים, כשבפועל הם לא לימדו את קוראיהם ולו דבר חדש אחד על כלכלה ולא ביקרו ולו במעט את השיטה הכלכלית ששחקה את מעמד הביניים בישראל. אליעזר פישמן, כמוציא לאור של גלובס, הצליח להסיט את תשומת הלב של הנהגת המחאה ושל שאר הישראלים המתעוררים והמוחים, אל טקסטים רגשניים וחלולים במקום שתופנה להבנת הסיבות לשחיקת מעמד הביניים.

לשיטתי, המשבר של השנים האחרונות מקורו בעסקת החבילה וחוק ההסדרים של 1985. שהיה חלק מהגל הנאו ליברלי ששטף את העולם המערבי בתחילת שנות השמונים. שם נשחק כח המעמד היצרני ושם המעמד הפיננסי החל לתפוח לגודל חסר פורפורציה שברור היה שיתפוצץ על חשבון המעמד היצרני. כותבים מעטים מאוד, ניסו לכתוב בקיץ מאמרים שמקשרים את הקשיים לימי ממשלת האחדות הראשונה של שמעון פרס. לא מתוך אהבת ביבי, אלא מתוך תמימות אולי ותקווה שהציבור מוכן באמת להעמיק ולקחת אחריות ולהפוך לביקורתי יותר, משכיל יותר ופחות קפריזי.

מה שקרה בפועל זה שרוב הציבור קרא את דרור פויר, עף על עצמו בלשון הנוער אבל לא למד שום דבר חדש ולא שינה את התפיסתו הזעיר בורגנית, שלא לומר נאו ליברלית החפה מכל סולידריות או תודעה מעמדית. כך הצליח אליעזר פישמן, בעזרתו האדיבה של דרור פויר וראשי המחאה, להסיט את האנרגיה של המחאה לכדי אוננות המונית.

אליעזר פישמן הוא אחד הנהנים העיקריים מהריכוזיות במשק הישראלי ואחד הסיבות העיקריות לה ולשאר תחלואי הכלכלה הישראלית. לקרוא בעיתון ובאתר שלו קיטורים על המצב שהוא עצמו יצר ונהנה ממנו זה במקרה הכי טוב הזוי.

היה זה אליעזר פישמן שב1985 קיבל לידיו משnעון פרס את מבני תעשיה במחיר שערוריתי' אחרי פשיטת רגל. מה שהיוה אז את יריית הפתיחה להפרטת המשאבים הלאומיים של ישראל לקומץ אוליגרכים. מה שבפועל יצר את הריכוזיות וחוסר התחרות. אותה עסקה ממש הפכה את אליעזר פישמן למעמד של "שחקן" שעד היום כוחו הפוליטי והכלכלי ממונף אלף מונים מחשבון הבנק שלו. כמה ממונף ? זוכרים "סינקים" של אולמרט ממלחמת לבנון השניה ? באחד מהבודדים שתוכלו למצוא תראו אותו יורד במדרגות הכנסת כשאליעזר פישמן הולך לידו ולוחש באוזנו.

0 comments: