א"י חנוכה

דרור פויר הוא השטן הקטן ואליעזר פישמן הוא השטן הגדול.
אחרי שקראתי את הקריאה הזו כל הקיץ, שאל היום מי ששאל, מדוע אני אומר זאת.
תשובתי הראשונה אליו הייתה כי אני ממהר אבל ניתן לסכם זאת במספר נקודות:

1. הסיבות למשבר הכלכלי של מעמד הבינים.

2. הדברים שדרור פויר כותב עליהם.

3. ההבדל בין סימפטום לגורם.

4. כלכלת מילטון פרידמן שפרס ומודעי המיטו עלינו ב 1985.

5. הקשרים בין פרס לפישמן.

6. האינטרסים של פישמן.

7. מבחן התוצאה.

ועכשיו לפירוט.

ובכן,

דרור פויר ביטא במהלך המחאה של הקיץ האחרון את מה שמציק למעמד הביניים ולצעירים בישראל יפה מאוד, יוקר המחיה ועומס הנטל, אבל דבריו מוגבלים לרמה הרגשית ומטפלים רק בסימפטומים, מהם סובל מעמד הביניים של ישראל, תוך התעלמות מתהליכי העומק שגרמו לאותם סימפטומים. כל כתיבתו מבוססת על אותה תפיסה ישנה, היוצאת מתוך נקודת הנחה שכלכלה היא משהו שרק כלכלנים יכולים להבין בו. אותה תפיסה שמנעה ביקורת ציבורית על התהליכים הכלכליים שהתרחשו בישראל ב30 שנים האחרונות.

הקיץ המחאה הביאה עשרות אם לא מאות אלפים של ישראלים למצב בו אינם נמצאים בדרך כלל. מצב בו הם רוצים להקשיב לדעות של אחרים. רוצים להעמיק ורוצים לגלות מעורבות. או במילים אחרות, רוצים ללמוד. מעגלי הדיונים ששטפו את שדרות רוטשילד ערב ערב הם עדות רועשת לכך שהמונים מעם ישראל זנחו את מקלטי הטלויזיה בשעות צפיית השיא, רק כדי לצרוך סוגה עילית, בצורה אינטראקטיבית, בלי שאף רגולטור כפה זאת על מישהו. בניגוד לכל מה שנאמר בתעשיית התקשורת והטלויזיה הפרט, אנשים לא רצו מילים פשוטות וסיפורי חדשות של שחור ולבן. אנשים דרשו וחיטטו רגליהם כדי להתמודד עם מציאות רבת גוונים ועם עומק.

את אותו חלל מילא דרור פויר, שאת כשרון הכתיבה לא ניתן להכחיש, במאמרים בעיתון ואתר גלובס. מאמריו שיקפו ועודם משקפים את רגשותיהם של הפעילים במחאה החברתית של הקיץ. אך הם אינם מלמדים את קוראיהם דבר וחצי דבר על כלכלה. הם רק יוצרים הזן חוזר לרגשות הציבור. או בלשון טכנאי הקול, פידבק. אותו צפצוף ארוך ומעצבן שנשמע לעיתים בהופעות חיות.

הקורא אותם יכול לחשוב, בצדק או שלא בצק, שדרור פויר כלל לא מבין בכלכלה ואגנוסטי לחלוטין לסיבות המקרו שיצאו את המשבר הכלכלי אליו נקלע מעמד הביניים הישראלי.

במקום שהמוחים של הקיץ יהנו מניתוחים כלכליים המסבירים מדוע הכלכלה הישראלית הגיעה לאן שהגיעה. דרור פויר היה לכליא הברק שסביבו התקבצה כל הנהגת המחאה, דבר שחלחל למטה. מאמריו היו ועודם, מראית עין של ביקורת נגד הסדר הקיים, כשבפועל הם לא לימדו את קוראיהם ולו דבר חדש אחד על כלכלה ולא ביקרו ולו במעט את השיטה הכלכלית ששחקה את מעמד הביניים בישראל. אליעזר פישמן, כמוציא לאור של גלובס, הצליח להסיט את תשומת הלב של הנהגת המחאה ושל שאר הישראלים המתעוררים והמוחים, אל טקסטים רגשניים וחלולים במקום שתופנה להבנת הסיבות לשחיקת מעמד הביניים.

לשיטתי, המשבר של השנים האחרונות מקורו בעסקת החבילה וחוק ההסדרים של 1985. שהיה חלק מהגל הנאו ליברלי ששטף את העולם המערבי בתחילת שנות השמונים. שם נשחק כח המעמד היצרני ושם המעמד הפיננסי החל לתפוח לגודל חסר פורפורציה שברור היה שיתפוצץ על חשבון המעמד היצרני. כותבים מעטים מאוד, ניסו לכתוב בקיץ מאמרים שמקשרים את הקשיים לימי ממשלת האחדות הראשונה של שמעון פרס. לא מתוך אהבת ביבי, אלא מתוך תמימות אולי ותקווה שהציבור מוכן באמת להעמיק ולקחת אחריות ולהפוך לביקורתי יותר, משכיל יותר ופחות קפריזי.

מה שקרה בפועל זה שרוב הציבור קרא את דרור פויר, עף על עצמו בלשון הנוער אבל לא למד שום דבר חדש ולא שינה את התפיסתו הזעיר בורגנית, שלא לומר נאו ליברלית החפה מכל סולידריות או תודעה מעמדית. כך הצליח אליעזר פישמן, בעזרתו האדיבה של דרור פויר וראשי המחאה, להסיט את האנרגיה של המחאה לכדי אוננות המונית.

אליעזר פישמן הוא אחד הנהנים העיקריים מהריכוזיות במשק הישראלי ואחד הסיבות העיקריות לה ולשאר תחלואי הכלכלה הישראלית. לקרוא בעיתון ובאתר שלו קיטורים על המצב שהוא עצמו יצר ונהנה ממנו זה במקרה הכי טוב הזוי.

היה זה אליעזר פישמן שב1985 קיבל לידיו משnעון פרס את מבני תעשיה במחיר שערוריתי' אחרי פשיטת רגל. מה שהיוה אז את יריית הפתיחה להפרטת המשאבים הלאומיים של ישראל לקומץ אוליגרכים. מה שבפועל יצר את הריכוזיות וחוסר התחרות. אותה עסקה ממש הפכה את אליעזר פישמן למעמד של "שחקן" שעד היום כוחו הפוליטי והכלכלי ממונף אלף מונים מחשבון הבנק שלו. כמה ממונף ? זוכרים "סינקים" של אולמרט ממלחמת לבנון השניה ? באחד מהבודדים שתוכלו למצוא תראו אותו יורד במדרגות הכנסת כשאליעזר פישמן הולך לידו ולוחש באוזנו.

הבוקר שוב התבשרנו על פיגוע טרור בירושליים. התקשורת, ללא יוצא מן הכלל מתעקשת לקרוא לזה "תג מחיר". למרות שהאירוע מצטרף לגל של טרור יהודי ששוטף את הארץ. אם זה בענתות, בטובא זנגרייה, בירושלים או במפקדת חטיבת בנימין. אני לא חושב שיש לי הרבה חברים בפייסבוק שלא שיתפו את הידיעה, ואת ההפגנה ואת הכתובת שלעל הקיר. "זה יגמר בדם, חייבים לעצור את המדרון החלקלק ולמנוע את הרצח הפוליטי הבא".

בנתיים, בממשלה מתקוטטים נתניהו וליברמן על הקרדיט לחוק להגבלת תרומות לארגוני זכויות אדם, לו התקשורת מתעקשת לקרוא "החוק להגבלת תרומות לארגוני שמאל". כשנתניהו מעדיף לקדם את הצעת החוק של חה"כ אופירה קוניס מהליכוד על חשבון זו של חה"כ פאינה קירשנבאום.

בכנסת ממשיכה התחרות מי משתלח יותר בחברי הכנסת הערבים. בעוד צה"ל והמשטרה מצליחים תמיד לתפוס את מי שפוגע, לכאורה, בצה"ל ובמתנחלים אך לא את אלו הפוגעים בפלסטינים ופעילי שמאל.

לאור כל זאת, מצער שכל שיהיה, אין זה ראלי לצפות שמישהו היום יכול לעצור את הרצח הפוליטי הבא. מעולם לא היו גידולי ההיידרו, אותם מכנה התקשורת "עשבים שוטים", בשטחים מאותרגים ומחוזרים יותר ע"י תקשורת, הכנסת והממשלה הפופוליסטיות כמו היום. כשכולן עסוקות בנסיון להחזיר את עיקר תשומת הלב הציבורית לעניין הבטחוני מהחברתי. זה יקרה ובקרוב. אם לא השבוע, אז בשבוע הבא ואם לא בשבוע הבא בחודש הבא. השאלה היום היא לא האם יתבצע רצח פוליטי נוסף בישראל וגם לא כ"כ מתי יתבצע הרצח הבא בישראל, אלא מי יהיה זה או זו שתרצח.

כרזה: עידו (סני) ארזי

הידיעה על מידור קצינים וחיילים באוגדת יו"ש ממידע הנוגע לפינוי מאחזים, לא מהווה חדשה מסעירה, ההפך, מדובר בעוד ידיעה קטנה ושולית המראה את המקום אליו צועדת ישראל. המקום הוא איראן, או ישראלסטאן.

צה"ל, שתפקידו על פי מקורות ישראלים רשמיים, היה להיות צבא העם המגן על הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, הופך עצמו לצבא ממודר בדומה לצבאות שהקימו עריצים כגון מובאראק ואסד. קצינים מבצעיים ואג"מיים בדרגות ביניים כמו סגני אלופים ורבי סרנים ממודרים ממידע מבצעי הנוגע לפעלותם.

מבחינתי אין הבדל בין מאחז להתנחלות ואף אחד מהם לא היה אמור לעלות על הקרקע, אך הצורך במידור קצינים בדרגות כאלו מראה שצה"ל לא יכול יותר להקרא צבא העם. יותר נכון לקרוא לו מיליציה חמושה של הממשלה.

כי כאמור מדובר העוד סימפטום ברשימה הולכת ואורכת של סימפטומים. החל מסירוב חיילים לשמוע שירת נשים, דרך סירובם להשתתף בפעילויות פינוי, דרך תלונותיהם של מורים לאזרחות על כך שפחות ופחות תלמידים מוכנים ללמוד על דמוקרטיה בלי לצאת חוצץ נגד הרעיון שערבים הם שווי זכויות, דרך הקצנה של חלק גדול מהציבור הדתי לאומי והתחרדות של חלק אחר בו, התחרדות שמאיימת לפצל את אותו ציבור לשניים ועד פעולות הטרורו של אותן חבורות בנדיטים המכונה ע"י התקשורת המתרפסת "תג מחיר". אירוני שככל שהישראלי חרד יותר מהאיום היאראני, כך גדלה תרומתו האישית להפיכתה של ישראל לסוג של איראן.

טבעם של מידורים מעין אלו לא לעמוד במבחן הזמן. מספיק להביט לאזור שלנו כדי להבין את זה. בסופו של דבר תהפוך ישראל למדינה חרדית וקיצונית.

מול אותו כח מתחרד ומקצין, חייב להתגבש חזון הומאניסטי ושפוי. חזון המושתת על הומאניזם, חירות שוויון ואחווה.חזון של רפובליקה. כי לא משנה כמה ליברליים ואינדבידואלים אנחנו רוצים לראות את עצמנו, אין לליברליות מרחב מחיה בלי הרעיון המאחד של הרפובליקה.

עוד שנת כיבוש בפתח וכל עוד סופו של הכיבוש לא נראה באופק תוצאותיו ניכרות בכל מקום.

המנהג של להתצתלם עם פלסטינים מושפלים נהיה יותר ויותר פופולארי והבהמה הגסה צה"ל לא מצליח למנוע את העניין אפילו למטרות יחסי ציבור.

אז אם כבר מזכרת הכנתי לקלגס היומי כרטיס שנה טובה שימושי.

ישראל היום חוגג את התנצלות ערוץ 10:

מה זה משנה ביבי או ציפי אם בסוף מקבלים את אותן משפחות הון ?

מה זה משנה ביבי או ציפי אם בסוף מקבלים את את יצחק בינו ?

מה זה משנה ביבי או ציפי אם בסוף מקבלים את את נוחי דנקנר ? 

מה זה משנה ביבי או ציפי אם בסוף מקבלים את את אליעזר פישמן ?  

מה זה משנה ביבי או ציפי אם בסוף מקבלים את את יוסי מימן ? 

מה זה משנה ביבי או ציפי אם בסוף מקבלים את את האחים עופר ? 

מה זה משנה ביבי או ציפי אם בסוף מקבלים את את יצחק תשובה ? 

מה זה משנה ביבי או ציפי אם בסוף מקבלים את את מוזי ורטיהיים ? 

מה זה משנה ביבי או ציפי אם בסוף מקבלים את את דודי יסמן ? 

זוכרים את רפיד אחמד אלוואן אל-ג'נב ? אותו עריק עירקי, שעל בסיס עדותו השקרית לגבי המצאות נשק להשמדה המונית בעירק, הצדיק משטר בוש את הפלישה לעירק ? זוכרים את שבנוסף לעדותו האשים משטרו של של בוש את עירק וסאדם חוסיין בקשרים לאל קעידה ולפיגוע התאומים ? ואת ההכחשה הגורפת של בוש שבאה שנים אחרי פרוץ המלחמה ? זוכרים את ההבטחה של סנאטור צעיר לשינוי ?

אז ברק אובמה לא הביא שום שינוי, קשה אפילו לקרוא לזה שדרוג. כי לא רק שמשטר אובמה מכין את הקרקע לפלישה לאיראן, הוא עושה את על בסיס שקרים הנוגעים לאותו פיגוע ממש.

השבוע התבשרנו על שני עריקים מאיראן שבעדותם הם קושרים בין איראן והחיזבאללה עם פיגוע התאומים. הטענה שלהם היא שבכירים באיראן היו ידעו על תכנון הפיגועים ואולי אפילו נטלו חלק בתכנון. כל זה על פי תביעה אזרחית שהוגשה השבוע בניו יורק.

אז האומה האמריקאית מולכת שוב שולל, כמו בויאטנם וכמו בעירק הם הולכים לשלוח את מיטב בניהם מחסורי העבודה להלחם את הקרב האחרון על הדולר.

ובנתיים שבוע אחרי התקפת הטרור והחיסול של ששת ראשי ועדות ההתנגדות, עוד לא הוצגה הוכחה לקשר בין רצועת עזה בכלל וועדות ההתנגדות בפרט לפיגוע הרצחני בדרך לאילת. בהארץ נאמר שברצועת עזה הקימו סוכות אבלים להרוגי התקיפות מהאוויר, אך לא למבצעי הפיגוע.